הכל התחיל מביקור של קבע בשלולית האהובה עליי -הכינרת.
באחד מימי הקיץ האחרונים אשתקד.
לעת ערב כשהחוף החל להתרוקן ורק צליל הגלים המתנפצים ברחש קל נשמע באוזניי.
ראיתי אותם, אב ובנו הקטן, סוחבים הם דלי צבע ריק
כמה פתיונות טריים ו2 חכות.
וכמעט מבלי לדבר נכנסים למים יחפים
וניגשים למלאכה קדומה ביותר , דיג.
ובסבלנות לאין קץ בעוד השמש כבר נסתתרה מבעד ההרים הרחוקים. עסקו הם בשקט בשקט בשלהם
תרים אחרי ארוחת ערב שתעלה חיוך על פניהם.
וכיוון שראיתי כי טוב
ישבתי לרשום אותם תיווי מהיר לפני שייעלמו מעיניי.
כעבור שבוע הגעתי לחברי היקר עידו והחלטתי שאני רוצה להנציח את הרגע בצבעי שמן.
מספר שבועות לקח לי ובעזרת חברי להוציא תוצאה שמספקת אותי. וכמו שנחקק במוחי שציור אף פעם לא מסתיים הוא ננטש,כך גם כאן,הגעתי לכדי שובע.
מה שנגע בי ביצירה הזו שהיא מנציחה רגע שיכול היה להיות עוד רגע שאנחנו חווים ושוכחים בחיים
אם רק נשכיל ונפתח את ליבנו ועינינו לדברים הקטנים שקורים כל הזמן מולנו. נוכל להגיע לרגישות, לביטוי, לשירה.